משחר ילדותנו אנחנו למדים שהדרך לדעת ולהתפתח עוברת דרך אוזניים השומעות את קולו של המורה, עיניים הסורקות את חומרי הלימוד, מוח המתאמץ לזכור ופה העונה לשאלות.
בעת דחיסת ידע למוחנו, אנו נדרשנו להיות ממוקדים ומחודדים בכל שיעור, ולהקליט, להקליט ולהקליט. חלילה לנו ליצור, להוציא מעצמנו, לחלום. עוד לא, עדיין לא בשלה השעה לכך.
"קודם לומדים", כך הובהר והוטמע בנו.
בראש סולם העדיפויות של הורינו ואוהבינו עמדה הקניית מיומנויות שיתנו לנו ביטחון ושיאפשרו לנו לשרוד.
בתהליך ההבשלה, אנחנו מועברים/עוברים בפס הייצור של המפעלים החברתיים. לאחריהם אנו בשלים ויוצאים לדרך מוכנים ואיתנים.
האיתנות מגבילה
לעיתים את הגמישות.