בעברית "התיילדות" – באנגלית: Self-fusion (היתוך עצמי)
"התיילדות", מצב אנושי התפתחותי שבו הישות האנושית מצויה במצב של התפתחות טבעית מתמדת כאשר עמדת המוצא היא קרקע הניסיון האישי שנצבר ומנועי ההתפתחות הם הכלים המולדים של הילד.
"התיילדות" הופכת את ההתפתחות האישית הליניארית, להתפתחות אקספוננציאלית.
בעולם שעובר מהתפתחות אבולוציונית לרבולוציונית נדרש להתאים את אופן וקצב ההתפתחות האישית בכדי שלא להתייתר ואף להתייצב בחזית ההתפתחות הגלובאלית.
"התיילדות" היא ההגדרה אותה תבעתי והיא משקפת את תפיסת עולמי. תמצית תורת ה"התיילדות" מובאת במאמר באורים זה ויש לראות, או ליתר דיוק, לחוות את הספר "צבע את עצמך לדעת" (באנגלית liftoff), ובאמצעותו להיכנס למבואה של "התיילדות". תרגול הספר יאפשר אחיזה בתובנות ה"התיילדות" הרלוונטיות והנדרשות לעת הזאת.
שיקוף, אבני דרך ובאור מונחים ב"התיילדות":
לידה
לידה מהיבט התעוררות (ולא מהיבט (Rebirth של ישות מתחדשת, שלא נכחה כאן קודם – כל כולה, באותה העת. ישות זו מתהווה מתוך החלטה של מבוגר לגבי עצמו, לעורר ולאחד בין חלקיו (מכאן "היתוך עצמי"). היבט זה עשוי להתממש בכל עת ע"פ החלטת המבוגר.
ילד
ישות שבבסיסה לומדת מתוך התנסות וחוויה ונעזרת בחושים ויכולות מולדות להתפתחות. ישות הילד כוללת את כל הפוטנציאל הגלום בה.
ילדות
תקופה, פרק זמן שבו הישות הילדותית בוחנת את מקומה ומעמדה ולאחר שלב הבחינה והגדרת הגבולות הראשוניים, פותחת במהלך הגמשת הגבולות.
התבגרות
תקופה, פרק זמן שבו הישות המתבגרת מפנימה את הכללים והגבולות, יוצקת את עצמה, או ליתר דיוק, יוצקים אותה למסגרות, ומתגבשת לכלל צורה שפינתה לעצמה, או ליתר דיוק, פינתה לה הסביבה. תחושת הגמישות של הגבולות נשמרת או ליתר דיוק, מוצהרת ונקבע מועד מאוחר יותר להרחבתם, עת בגרות.
בגרות
הכללים, הגבולות והיעדים מוגדרים. מנוע הצמיחה העיקרי הוא הידע שנצבר וההשכלה והישות הבוגרת נקראת למימוש עצמי ולהצלחה. במציאות בה רובנו חיים, בישות זו כבר אין מקום לילד, ולמתבגר והסביבה כבר אינה סביבת הילדות המזמינה וסביבת ההתבגרות המאפשרת. מכאן הצורך ב"התיילדות".
החלטה על "התיילדות"
החלטת מבוגר על "התיילדות" היא כהתעוררות של עצמו בעצמו תוך יצירת חיבור מודע (ובסופו של תהליך – היתוך) בין ישות הילד והמתבגר שהיה לבין המבוגר שהינו. "חדר הלידה" נבנה ע"י המבוגר בתוכו והוא משחזר את סביבת הילדות המזמינה וסביבת ההתבגרות המאפשרת.
מעמדת מוצא חדשה זו חווה המבוגר את המציאות בעיניו המנוסות ומקבל החלטות לשינוי, התחדשות ויצירת מציאות חדשה תוך שהוא מזמן ומאפשר לכישורי הילד שבו לממש את מאווייו.
הקומות:
קומה ראשונה: קומת הילד שהיינו. מעטים עוד מבקרים בה לפעמים.
קומה שניה: קומת המבוגר בעל הידע והניסיון. קומה צפופה שהקירות בה מעיקים לעיתים.
קומה שלישית: קומת המבוגר/ילד, הקומה החדשה שמרחיבה את הגבולות, זו הקומה הנבנית בעת הזאת. שמה בשפתנו: "התיילדות".
הספר "צבע את עצמך לדעת" – liftoff באנגלית
הספר הוא ארגז כלים מעשי ומהווה מבואה ל"התיילדות". הספר מאפשר התנסות ב"התיילדות" לצורך הנעה עצמית בתהליך שינוי והתחדשות. הספר עוסק בייחודיות של כל אחד ואחת ונכלל בו המסר על פיו – כל מי שיצליחו להניח ולשאת על כתפיהם הבוגרות את הילד שבהם, ימצאו את עצמם בחזית ההתפתחות והעשייה המשמעותית.
הספר מכוון לרכישת מיומנויות חדשות במעשה והתנסות שתוצאתם – תהליך התפתחות בצעדים מהירים – כל צעד נסמך על מעשה/ההתנסות/חוויה שמובילים לידיעה ומעבר מהיר לצעד הבא.
הספר מכוון לכך שכאשר הפיכחון שמביא המבוגר פוגש את היצירתיות ותחושת האפשרי שמביא הילד שבתוכנו נוצרת תופעת ה"התיילדות" באופן טבעי ומזווית ראייתה – אין בעיה ללא פתרון ואין דרך ללא מוצא. הכול אפשרי, נותרת רק שאלת הדרך.
על פי הספר, ארגז הכלים המולד חוזר לקדמת הבמה כאשר בכלי הילדות אוחז מבוגר שעושה בהם שימוש ע"פ ובכפוף להחלטותיו.
הספר מהווה "מכשיר כושר אישי" המעורר את כישורי הילדות שמטבעם, כאמור, בנויים לגמישות, שינוי, יצירה והתפתחות מתמדת.
התנאי שמציבה "התיילדות" ומציב הספר: השתחררות מהרגלים, חסמים ופחדים שמגבילים את כושר התמרון וחדוות המעשה והיצירה. כפי שנכתב בספר: "האיתנות מגבילה לעיתים את הגמישות" והכוונה היא לאיתנות המבוגר שהתגבשה להבטחת שרידותו ואולם בכך נפגמה התפתחותו.
"התיילדות" על רקע המהפכה הטכנולוגית
המהפכה שמחולל העידן הטכנולוגי מכוונת לשינויים מרחקי לכת באופן שבו אנחנו תופסים את הסביבה והסביבה תופסת אותנו.
העולם מצוי בתקופה של לידת קונספציות חדשות וטכנולוגיות שמשנות את תמונת המציאות בקצב חסר תקדים.
בעידן שכזה על הפרט לשלוף מתוכו את הגאון היוצר, הרי אלו יכולות הילד שבו, ולהתייצב במרכז זירת השינויים וההתחדשות.
ריד הופמן, ממייסדי "לינקד-אין אמר: "היה הסטרט-אפ של עצמך".
רפאל קאהאן, כתב העיתון כלכליסט, בכתבתו "רובוטים אינם משלמים מס הכנסה" מיום 23 בפברואר 2017 כתב את הדברים הבאים:
"…החדירה הגוברת של אוטומציה ובינה מלאכותית… מאיימת על מקומות עבודה העתידיים של רבים… מחקר שפרסם מכון Reform הבריטי טען … כי גם עובדי המגזר הציבורי נמצאים בסכנה. לפי המחקר, 90% מעובדי המנהלה בממשלה יוחלפו בידי אתרים וצ'ט-בוטים, ואליהם יצטרפו עשרות אלפי עובדים בשירות הבריאות הלאומי, בהם גם רופאים ואחיות… השורה התחתונה של כל אותם מחקרים, דו"חות ממשלתיים ומאמרים אקדמיים היא שעולם העבודה משתנה. רוב הסיכויים שלילדים שנולדו ב – 10 השנים האחרונות, לא תהיה משרה במובן המקובל כיום, כלומר, יציבות תעסוקתית לתקופה שמספקת שכר קבוע שמאפשר תשלום מיסים, ביטוח לאומי וחיסכון כלשהו לפנסיה… מה שברור הוא שממשלות העולם צריכות להתחיל לנהל דיונים מעמיקים בשינויים הצפויים בעולם…"
מדוע "התיילדות", מדוע עכשיו ואיך?
במונח "התיילדות" מקופלות היכולות החשובות והמרכזיות ביותר בחייו של כל אדם: גמישות, יצירתיות, הסתגלות, קליטה והבנת מצבים ברב חושיות, למידה והפנמה מהירה של תובנות חדשות, תשוקה להתחדשות ולהתפתחות מתמדת, ועוד.
ראה/י את הילדים בעת משברים קולוסאליים, בזמן הפוגת ירי בעתות מלחמה, בעת מעבר ממדינה למדינה ומתרבות לתרבות. נתבונן בהם ונראה גמישות וכושר הסתגלות מופלא, נמצא בהם שמחה טבעית, גם כשדומה שאין ממה לשמוח, הם מסתגלים, חווים ומתפתחים בקצב ובאופן שלא תמיד נהיר וברור למבוגר המצוי באותם צמתי דרך. דרך אגב, ילדים שימצאו עם הוריהם בצמתים שכאלו ("הורים תלויי ילדיהם", מרביתנו היינו, או שעודנו כאלו) יספגו, יחוו ויקרינו את מצוקות ההורים ותהליך ההסתגלות וההתפתחות הטבעי שלהם יתעכב משהו ואולם, לרוב, הם יחלצו גם מתרחיש שכזה.
העידן העכשווי הוא עידן רבולוציוני, שלא היה כדוגמתו. זהו עידן שבו האמיתות שעליהן התבססנו מתמוססות לנגד עיננו ואחרות תופסות את מקומן ובטרם הסתגלנו לחדשות, הנה באחת גם הן מתחלפות. בתקופה שכזאת אנחנו זקוקים לילד שבנו, או ליתר דיוק למיומנויות הילד המסתגל, המשתנה, המתפתח במהירות שלא תאמן… ממש כמו העידן שבו אנו חיים.
"התיילדות" משרטטת את המתווה שיש לאמץ בכדי להגיע לארגז הכלים המופלא הזה וכאן בדיוק מקופלת "המכשלה הראשונה" – מול משנתי עומדת תרבות ההשכלה, תרבות על פיה יש לרכוש ידע בטרם מעשה שכן באם יעשה מעשה ללא ידע מספק, יחשב הדבר לפזיז וחסר אחריות ויש שיאמרו – ילדותיות. לא אצא כאן ועכשיו להגן על משנתי רק אפנה לתורתו של פרופ' משה כספי, אבי תורת ה"התבנות" שהטיב להגדיר את הגאונות המצויה בכל ילדה וילד, גאונות ויצירתיות שחדלים מלהתקיים מהרגע שנאמר לילדים "נגמרו המשחקים, מעכשיו לומדים" ועוד אפנה את תשומת ליבכם לעובדה שההמצאות ופריצות הדרך שחוללו את המהפכה הטכנולוגית, שאנחנו חווים עתה היו פרי יוזמה של כמה וכמה "פליטים ממערכות החינוך" ו"חסרי השכלה" (אמרתי שלא אצא להגן על משנתי, אבל לעיתים, כילד, אני אומר לאו ועושה הן…).
"המכשלה השנייה" – נוח ועולה בקנה אחד עם התרבות המתחדשת, לצאת ל"מסע השראה ואיסוף דעת" שנסמך על "ספרי הדרכה", "חוברות השראה", או נאומים מרגשים של "מובילי דעה כריזמטיים" הנסמכים על סיפורי חיים רווי קשיים שבסופם הצלחה שנבעה מיוזמה, מקוריות והתמדה ויש שיוסיפו, למרות המגבלות ואולי בזכותן. יש אמת בספרים ויש אמת בדבריהם של המצליחנים ואין בי ציניות כשאני אומר זאת ואולם אלו הם סיפורי חיים של אחרים, הגשמה של אחרים שהתהוותה בין אם באקראי (באופן אישי אינני מאמין באקראיות) ובין אם כתוצאה מנוסחה מדויקת להפליא שהייתה נכונה לאיש ההוא, בעת ההיא במקום ההוא.
קיים קושי תרבותי לומר לאדם תהיה מקור ההשראה של עצמך, האמן בעצמך באופן הכי טבעי האפשרי, כי זה הטבעי. זה אפילו נשמע טיפשי. מרבית האנשים התרגלו לומר ולצטט דברים של אחרים, לחיות על פי תפיסת עולם שהכתיב מאן דהו (ביחיד או ברבים), במקום כלשהו וללכת אחר הרוב ולהשתייך לזרם המרכזי (גם על חשבון הביטול העצמי). כ"חכמים" נחשבים אלו שמצטטים חכמים (גם אני עושה זאת לעיתים, ראה לעיל, כשאני חושש "לאבד" את בן שיחי) וכל המצטט יותר, הרי זה משובח (גם קשה להתווכח אתך כשאתה מצטט, נהפוך הוא, יכבדו אותך, הן על הידע שרכשת והן על הצניעות, אומר דברים בשם אומרם).
"התיילדות" היא תהליך טבעי, הכי טבעי ואולם בתובנות הרווחות כיום נראה הדבר בלתי טבעי בעליל. הדבר היחיד שעולה בדעתי , לצורך השוואה, היא הסיטואציה שבה מלמדים את לוחמי הצוללות בחיל הים שבכדי להינצל מצוללת טובעת עליהם להוציא את האוויר מהריאות כל הדרך עד לפני הים שאלמלא כן ריאותיהם יתפוצצו. הדחף הטבעי הוא הרי לשמר את האוויר והנה אתה לומד שבכדי לשרוד אתה צריך להשתחרר מהאוויר שעוד נותר בריאותיך. הפלגתי קצת בתיאור ה"מכשלה השנייה" שעיקרה – הקושי להשתחרר מהרגלים והפחד משחרור המוכר, כתנאי מקדים להתפתחות ולעיתים אף לשרידות.
אסכם, "התיילדות" היא לא רצף נוסחאות שניתן להעביר במילים כתובות. מדובר במשנה סדורה שעיקרה – מעשה שמוביל לידיעה ושינוי תפיסה ובצמד מילים מוכר: "נעשה ונשמע". מדובר בתורת המעשה ומעשה נמצא בפעולה ולא במילה הכתובה. למרות זאת עשיתי את הניסיון וכתבתי את הספר "צבע את עצמך לדעת" שמאפשר ומזמן מעשה המוביל לידיעה ותקוותי היא שישרת את מטרתו. יחד עם זאת אני ער לעובדה שכנגד גישת ה"מעשה תחילה" עומדים לא מעט חסמים ומכשלות ששתיים מתוכן פרטתי לעיל.
תפיסה רווחת היא ש"העולם שייך לצעירים" יש אחיזה לדבר, ראו מי מחולל את השינויים, מי הם היזמים והממציאים ואולם קבוצתי ואני סבורים שציר החיים של האדם המתפתח מוביל לקומה השלישית של הבניין, כפי שפורט בפתיח המאמר. קומה בה מבוגר, בהחלטה ומעשה מאחד ומייצר היתוך בין המבוגר שהינו למהות ומיומנויות הילד שבו.
העידן מזמן "התיילדות"!